אבא תמיד היה עמוד התווך של המשפחה, חריף מחשבה וחד אבחנה. בכל ייעוץ משפטי חוזי עסקה או סקר שוק הייתי פונה לאבא. לא רק אני כך התנהלה גם כל המשפחה המורחבת. תמיד אמרנו "אם אבא בדק ואישר אנחנו רגועים".
התקף הלב הראשון של אבא הכניס את כל המשפחה להלם.
אבא איש צבא נערץ, האיש החזק, עמוד התווך של המשפחה, שוכב חסר אונים בניתוח שארך כחמש שעות. באותו היום מורט העצבים שהמתנו לצאתו מחדר הניתוחים הבנו שהחיים כבר לא יהיו אותו הדבר. התגייסנו כולנו לתהליך שיקום שהיה איטי אך לווה בהרבה אופטימיות, ואבא חזר להיות האדם שזכרנו.
בשנתיים האחרונות החלה ההתדרדרות במצבו. לא היה אירוע קיצוני ששינה את המצב, אבל הפעולות הבסיסיות שלו נהיו איטיות יותר והיכולות הקוגניטיביות הלכו ופחתו. נראה שהמצב הגופני והמנטאלי נמצא בתהליך ירידה קבוע.
איך פונים לאבא ואומרים לו שהוא צריך עזרה ?
למרות שאני כבר בוגר ואב לילדים עדיין בשבילי הוא אבא. אותו אבא אחראי שלקח פיקוד על משפחתו, שנתן לי את העצות הכי טובות. אני מוצא את עצמי חושש לעשות את הצעדים הראשונים לפנות אליו ולהגיד לו:
"אבא אתה לא כתמול שלשום, אתה זקוק לעזרה"
טיפים לצעדים הראשונים בשיחה עם הורים מתבגרים על הצורך בקבלת עזרה
כשמדובר בהורה זקן אך צלול המתקשה מאוד להודות בכך שהוא זקוק לעזרה ומתעקש שהוא יכול להסתדר בכוחות עצמו. החלטת הילדים והביטחון שהם נוסכים בהורה שמדובר בהחלטה נכונה, מקלים מאוד על ההורה גם אם הביע בתחילה התנגדות רבה.
כשמדובר בהורה הסובל מירידה קוגניטיבית או ששיקול הדעת שלו איננו תקין לחלוטין, יש חשש שללא טיפול או קבלת עזרה הוא נתון בסכנה. הדאגה לשלומו מחייבת את הילדים לפעול בתקיפות למרות התנגדות נמרצת מצדו. על הילדים לקבל את החלטה עבורו.
אז איך מתחילים?
1. ארגנו את נושאי השיחה וחשבו מראש מה אתם מעוניינים לומר. חשוב שבמהלך השיחה תשדרו רוגע ושליטה במצב.
2. חשוב לציין ולהזכיר גם לעצמכם וגם להורים, שמטרת השיחה היא לא בהכרח שינוי מקיף באורח החיים אלא הענקת מעט סיוע ברחבי הבית או בפעילות היומיומית.
3. ספרו להוריכם על השינויים ששמתם לב אליהם ושאלו אותם מה לדעתם הסיבה למצב. אם ההורים מכירים בשינוי, שאלו מה עשוי לדעתם להיות פתרון טוב לבעיה הנקודתית וכיצד ניתן לעזור. אם לעומת זאת הם מציינים שאינם מזהים בעיה, השתמשו בדוגמאות קונקרטיות שיתמכו בטיעונים שלכם.
4. ציינו בפני הוריכם כי העזרה והסיוע שהם עתידים לקבל יהיו מוגבלים לתקופת ניסיון של מס' שבועות ושבכל רגע נתון הם יכולים להחליט שהם אינם מעוניינים בה יותר. מניסיוני, הרגשת השליטה שהם אלו שבסופו של דבר יאמרו את המילה האחרונה בנושא, תפחית בצורה משמעותית את התנגדותם לקבלת עזרה.
יכול להיות שגם הפוסט שכתבתי "שתפו את המטופל בהחלטות נועדו לעזור לו" יסייע לכם בהבנת המצב.
5. מערכת יחסים רופפת בין הורים וילדים יכולה להיות הסיבה לכך שההורה יתנגד לקבל עזרה.
במקרים כאלה רצוי להיעזר באדם שההורה סומך עליו. זה יכול להיות שכן, חבר או איש מקצוע שההורה מעריך ומוקיר את דעתו לדוגמא רופא משפחה או פיזיותרפיסט. כדאי לגייס ולרתום אותם למאמץ המשפחתי ולהיעזר בהם כדי לשכנע את ההורה לקבל עזרה.
המלצה לקריאה נוספת: בבלוג של אסתי אשכנזי יש פוסט מצוין בנושא ניתן לקרוא כאן דרך המלך לטיפול בהורים מבוגרים
ואצלך?
מה הטיפ שלך להתמודדות עם הורה מזדקן?
אשמח לתגובתך כאן